היה היה איש...

היה היה אדם ואיננו עוד... / נתן יונתן

 

כך נאהב לקרוא את סיפורי חיינו,
להיות כאגדת-עבר שקופה ועצובה ומנחמת.
היה היה אדם וייסוריו רבו מאד – 
ולבבו קטון מלהכיל את צערו שלו
וצער העולם.
היה היה אדם ואהבת יפי האנשים קסום קסמה לו,
שבי אחריה, שבי עד כלותו כנר.

 

היה היה אדם וכל חייו
אמר לצור את אש ליבו כמו חזון
אשר דלק לפני עיניו,
ועת שדעכה אישו מעט
וכפור נגע באצבעותיו – 
עד מה שאף להיות עוד נר דולק עדי כלותו,
עדי כלותו.

ואז לרשום בדונג החיים המנטף – 
כמו שרף האילנות ביערות העד,
במו ידיו לרשום
את אגדת חייו: היה היה אדם...